הורות משותפת​

הורות משותפת

השינויים החברתיים וההתפתחות הטכנולוגית מאפשרים ומזמנים צורות ומבנים זוגיים ומשפחתיים חדשים, ביניהם "הורות בהסכמה" ו"הורות משותפת". בתצורות האלה מחליטים שני אנשים להיות להורים אך לא כבני זוג. למבנה הזה איפיונים שדורשים התייחסות מיוחדת בעת רקימת היחסים וגם לאחריהם, לאורך ההורות, שכן האתגרים שניצבים בפני בני הזוג עלולים להפוך, ללא עבודה נכונה, לקשיים ולמהמורות שמשפיעים באופן קשה על חיי ההורים ועל חיי הילדים. המחשבה שהיחסים ההוריים האלה נעדרים טעינות רגשית, שהם פונקציונאליים בלבד, עלולה למנוע את תפיסת מרחב היחסים הכולל.

הורות משותפת של להט"ב – אתגרים רגשיים

כשאישה מחליטה להקים הורות משותפת עם הומו היא יוצאת מתפיסה מוקדמת לגבי מי הוא הגבר שאיתו תרצה לחלוק את ההורות. לתפיסת הנטייה המינית וההשלכות שלה על אישיותו של ההורה, על האופן בו הוא מתנהל בחיים על פי תפיסתה, יש מקום בהחלטה ובבחירה שלה. האם היא מתכוונת לקיים "קשרים  משפחתיים" מסויימים איתו? אילו אירועים בחיי הילד, בחייה ובחיו של האב יהיו, על פי ציפיותיה, משותפים ובאיזו רמה יתקיים השיתוף הזה? וכשהגבר יהיה בזוגיות, מה יהיה מקומו של הגבר שהוא בן זוגו של האב בחיי הילד? ואם האב ייפרד אחרי תקופה משמעותית מבן הזוג, מה יהיה אז מקומו של הגבר שיצא מחיי האב, בחיי הילד? השאלות האלה והתפיסות האלה מוצבות בפני כל אחד מבני הזוג גם אם הן במקור מצויות בתודעתו של ההורה האחר. הן הופכות לסוגיות בזוגיות ההורית שיש לתת עליהן את המענה ואת המחשבה. השאלות האלה ועוד רבות אחרות מתקיימות במפגש של ההורות המשותפת גם מכיוון הגבר וגם מכיוונה של האישה.

אלה הן שאלות שיש להן מימדים וגוונים ייחודיים ושונים מאלה שעולות בזוגיות ההטרוסקסואלית השיגרתית. את ההורות המסורתית כולנו מכירים. גדלנו בתוכה ואנחנו סופגים את הנורמות והכללים שמתקיימים בה כאידיאל ופוגשים אותה מתקיימת בפועל כבסיס וכחלק מהחברה בה אנחנו חיים. אנחנו יודעים מה הן הציפיות והחלומות שעשויים להתגשם בה ואנחנו רואים בטבעיות את ההתנהלות בה ואת הזוגיות שמהווה בסיס למשפחה. אלה נעדרים בקשר של ההורות המשותפת שבאה בעיקר (לעיתים רק) כדי לקיים מטרה משותפת של הבאת ילד.

במשפחה נמצא משולש שעומד בבסיס הקשר שבו בא לעולם הילד שבו הוא גדל ומתפתח. המשולש הזה כולל את הקשר של הילד להורה האחד, הקשר להורה השני ואת הקשר שבין ההורים. בבסיס הקשר של ההורים מצויים התחושה והמחשבה של שני בוגרים שמחוייבים לטוב של האחר. ההורות המסורתית צומחת על בסיס הידיעה ששני בני הזוג רוקמים מערכת שבה השגת המטרות שלהם כיחידים וכזוג יושבת על המחוייבות לרווחתו הרגשית והאחרת של בן הזוג. "בערוגה" הזו מתפתח הרעיון של הקמת המשפחה ושל הבאת הילדים לעולם.

אצל בגירים/שותפים שמגיעים להחלטה על הורות משותפת חסרה, כחלק מובנה, התפיסה הבסיסית של רווחתו, הקודמת לכל, של השותף להורות. כאן, בתפיסה, מתקיים משולש שמימד אחד בו שונה מהותית בבסיס היחסים שאליהם מגיעים בני הזוג.

אלא שבפועל, התעלמות מהמימד הזה, הוצאתו המוחלטת מהמשוואה וממשולש היחסים מביאה לקשיים ולאתגרים שלעיתים רבות אנחנו פוגשים את התוצאות הקשות שלהם בקליניקה כשהנזק לכל המעורבים במערכת, כולל לילדים, כבר נעשה.

טובתו ורווחתו של כל אחד מההורים רלוונטית, חשובה ונוכחת בכל שלב לאורך כל השנים גם בהורות שבאה להגשים במה שעשוי להיתפס, בטעות, כבסיס צר וקונקרטי של הקשר – הבאת הילד המשותף.

כדי לדעת ולהכיר במה שנדרש לתחושת הרווחה ההדדית, על כל אחד מהשותפים לנסח ולהבהיר, קודם כל לעצמו, מה הם העוגנים, המטרות, החלומות, המחשבות, הערכים והתפיסות שאיתם הוא בא אל המסע הבלתי נגמר של ההורות. אחרי עמידה על הדברים בהיבט האישי, ניתן לעבוד על ההיבט השיתופי וההדדי שיבוא לביטוי בקשר של ההורות המשותפת.

מסע ההורות הוא המשמעותי, החשוב והעוצמתי ביותר שעושה אדם בחיו. לא בכדי הוא רווי אמוציות, טעינות של רגשות, תפיסות 'אני' ושייכות. הוא המצע שבו האדם מצמיח את עצמו, את ילדיו ומשפחתו. הוא המצע שבאמצעותו הוא מגבש את רכיבי זהותו המשמעותיים כאדם בוגר, את היותו בעל ערך לאחרים ולחברה, הוא המצע שבו יבואו לביטוי רגשות של אהבה, כעס, חרדה ומסוגלות.

את כל הדברים האלה יש להנכיח ולהבהיר לגבי עצמנו ולגבי האחר בבואנו לרקום מערכת של הורות בכלל, בוודאי בהורות שאינה בנויה מלכתחילה להכיל את כל הממדים האלה ובכל זאת היא משמשת מצע להם. לניגוד האפשרי המובנה הזה יש למצוא ערוצים ומנגנונים שיובהרו ויותאמו לצרכיו של כל אחד מהשותפים ושיבואו לביטוי בחוזה מתאים. החוזה הזוגי-הורי הנכון יבטא את הצרכים של כל אחד השותפים להורות אחרי שכל אחד הבין לגבי עצמו את הדברים הרגשיים ואחרי שאלה מובנים באופן הדדי על ידי שני הצדדים.

להורות שבה אחד או יותר מהשותפים אינו הטרוסקסואל יש משמעות בהקשר הזוגי-הורי. יש לדברים משמעות גם, לטוב ולפחות טוב, מבחינת הילד. לדברים האלה יש לתת את הדעת כשבאים לרקום את ההורות המשותפת שכן ברור שההורים רואים בטובת הילד ערך עליון.  התעלמות מהדברים האלה ומחשבה של "נסתדר במעלה הדרך" יכולה להיות נכונה בממדים מסוימים ועם זאת היא יכולה לבטא קוצר ראייה שלא לומר התעלמות מאתגרים שיעמדו בפני הילדים ובהכרח בפני ההורים.

הזוגיות ההורית היא מערכת יחסים לכל החיים. היא הארוכה ביותר והמשמעותית ביותר שיש לנו כאנשים בוגרים.  גם בהורות שכבר "יצאה לדרך" ומצויה,  בשל חוסר ידע או מתוך הדפוס של להתייחס אל המוכר, גם כשמסתבר שלא עמדנו בתהליך מוקדם על האתגרים כפי שאנחנו מבינים ופוגשים אותם היום, נראה שאין להורים את הפריווילגיה של להמשיך ולפעול מתוך הדפוסים הרגילים של התנהלות מתוך התעלמות ממה שאיננו מוכר וידוע. התנהלות כזו עלולה להיות שוב מצרה ומגבילה. דווקא בשדה זה של התפתחות חיים והתפתחות אישית לאורך החיים, חשוב להיעזר במי שעשוי להצביע ולהאיר סוגיות ונושאים שאינם באים אל התודעה שלנו ללא הסיוע של האחר.

הדברים נכונים, כאמור, גם למי שכבר מצוי בהורות, מי שכבר פוגש מהמורות ואתגרים שעולים במעלה הדרך. במקום המשמעותי הזה טוב להסתייע בניסיון ובידע של איש מקצוע שישכיל להביא את התודעה של השותפים להורות אל הצרכים הרגשיים והאחרים של כל אחד מהם, של האחד מהשני ושל כל אחד מהם מהבאת הילד לעולם ומהמסגרת והמערכת שאותה הם באים לרקום.