ממה מורכבת סמכות הורית? מה תפקידה של סמכות הורית ובעיקר איך יוצרים אותה? אלה השאלות בהן מוטרדים יותר ויותר הורים לילדים, בעיקר לקראת ובתוך מה שמכונה גיל ההתבגרות. לא אחת מבלבלים הורים את המונח 'כבוד' עם המונחים 'פחד' ו'יראה'. הבלבול הזה מתגלה כאחד מהמכשולים שביצירת ובשימור סמכות הורית. 

אין עוררין על כך שהסמכות ההורית היא אחד מאבני הדרך המרכזיות בבניין המשפחתי התקין. באמצעות הסמכות ההורית נבנית תחושת הביטחון של הילד והמתבגר ובזכותה מוקנים ערכים ונורמות שמהווים כלים מרכזיים בקיום החברתי.

הסמכות ההורית משמשת כמגדלור שמסמן לילד את הכיוון לפיו יש להתנהל ולהתנהג גם במצבים שעלולים להיראות לא חד משמעיים. לאור הכללים האלה לומד הילד להגיב לאירועים חברתיים ולאתגרים שמזמנים החיים. הם שמקנים לו את תחושת המסגלות בהתמודדות עם המצבים שהולכים ונעשים מורכבים ככל שהילד מתבגר. ההורים משמשים כמודל לחיקוי שמופנם בדי הילדים באמצעות תחושת הכבוד שהם רוכשים להוריהם. מכאן שכלל ראשון ביצירתה של הסמכות ההורית הוא כיבוד ההורה. כיבוד לא מתוך פחד אלא מתוך הערכה. הילד מעריך את הוריו אם נראה לו שהם משכילים להתמודד בצורה טובה עם האתגרים השונים של החיים. אם הוא חש שהערכים שהם מחזיקים בהם ראויים להערכה. הילד מכבד הורים שמסוגלים, לצד תפקוד תקין, להיות עמו בָקושי ובמצבים מורכבים.

כשהילד חש שההורים מחזיקים בערכים ודבקים בהם, למרות סערות וקשיים, הוא לומד להעריך את ההורים ואת הערכים שהוא מבחין שהם מתנהלים לאורם. יציבות, התמדה ונחישות מקנים לילד תחושת ביטחון ותחושת הערכה בהוריו. הוא יודע שניתן לסמוך על ההורים ולהישען עליהם גם במצבים לא קלים. הוא ירצה ללמוד ולאמץ, מתוך הערכה, את הכלים שמאפשרים התמודדות מוצלחת עם מצבים שונים בחיים.

ילד שתופס ומבין את הסיבות לנחישות של הוריו בסוגיות השונות מכבד את העמידה של הוריו על העקרונות שמנחים אותם. כללי התנהגות, אופני תגובה ונורמות שמוערכות בחברה מוקנים לילד מתוך דיבור ודוגמא אישית. התנהגות שהולמת את דבריו של ההורה יוצרת תחושת ביטחון ואמון. אם ההורה אומר דבר אחד אך מתנהג באופן שונה, הדבר מערער את תפישת הדרך הנכונה להתנהלות בקרב הילד.

הורה שמכבד את הילד שלו, יזכה לכבוד מצד הילד. הקטנה, השפלה ומחיקה של מחשבות ורגשות של הילד גורמת לו להסתגרות, התנכרות והתרחקות מההורים. מתוך הגנה על עצמו ועל האוטונומיה המחשבתית והרגשית שלו, הוא יימנע מלחלוק מחשבות עם ההורה. פיתוח העצמי האישי של הילד כרוך בשאלות רבות ובתחושות ומחשבות שלראשונה הוא מבחין בהם. החיבור אל הילד גם במקומות האלה עשוי לגרום לו לכבד את עצמו באמצעות התחושות שהוא מבין שהוריו חשים אליו.

המחשבה הבסיסית שעשויה להוביל את ההורה בדרך הנכונה היא ההבנה שהילדים, כל הילדים באשר הם, צריכים ורוצים את התחושה שהם אהובים ומוערכים בדי ההורים שלהם. המבט בעיני ההורים הוא שיוצר בתודעתם את המגדלור שלאורו יצעדו. המגדלור הזה בנוי רובו "מלבנים" של אהבה, הערכה ואמון. החומרים שבונים את הדברים הבסיסיים האלה הם רגשיים, לא שכליים בעיקרם. רק ברמה השנייה הם מקבלים ניסוח והבנה שכליים. על כן החוטים שבאמצעותם תווים הורים את הביטחון ובאמצעותם הם מסמנים עצמם כמנהיגים של ערכים ונורמות, הם רגשיים.