המשימה שמוטלת על ההורים בתהליך ההתבגרות של הילדים נעשית קשה ומורכבת ככל שאלה מתבגרים. דווקא אל מול הקשיים המתגברים נדרשים ההורים להפגין עמידה איתנה ונוכחות יציבה שמעבירה למתבגר מסר של ביטחון, של כיוון ומנהיגות מלמדת ועם זאת של אהבה והבנה לקשיים שהוא עצמו חווה בתקופת ההתבגרות.

ההורים חווים בתקופת ההתבגרות של ילדיהם תחושות אכזבה מלוות בחרדות ובשאלות באשר להתנהלות הנכונה מולם. הם חשים שהם מאבדים קשר ושליטה, שהם הולכים ומאבדים את הקשר לעולמו של המתבגר. המפגש עם החרדות של המתבגר עלול ליצור מעגל חוזר שמזין את חרדות ההורים והמתבגר שמונע יצירת קשר מזין ונוסך ביטחון. 

 

להתבגרות של הילד הדהודים במשפחה שגורמים להתבגרות להיות רבת פנים בקרב כל אחד מבני המשפחה. בתוך הים הסוער, ולעיתים המתפרץ, על ההורה להישאר נטוע באופן יציב בקרקע כשהוא מסמן את הביטחון, את הכוח ואת המסוגלות לעמידה מול מצבים משתנים של בנו ומול צורות ביטוי מגוונות שלעיתים נראות מפחידות כשפוגשים אותן בפעם הראשונה.

 

אולי הידיעה שלשמחתנו כל ילד, כחלק מהתהליך הרגיל והבריא, עובר את תקופת ההתבגרות תוך סערות, מריבות והתנגשויות עם הסביבה. לכן נרצה בטיפול המשפחתי לעמוד על הדרך בה מבוטאות הסערות הרגשיות בדי המתבגר. איך הן באות לדי ביטוי בהקשרים ובמצבים השונים ומול הדמויות השונות בחייו של המתבגר. ההתבוננות במצבים אלה, בסיוע המטפל המשפחתי, עשויה להניב הבנה ברורה ביותר של הצרכים של המתבגר ובמיוחד של האופן בו על ההורים להגיב לדברים.

 

אחדים מהגורמים המרכזיים שאמורים להתבסס כקו אישיותי אצל המתבגר נרכשים באמצעות סרטוט גבולות האני שלו. הגבולות האלה מתעצבים ומשתנים במהלך ההתבגרות והם מזמנים למתבגר התנסויות חדשות שאין הוא מורגל להן. גבולות האני מתקבעים ומתבססים באמצעות תחושות המסוגלות של המתבגר. תחושות המסוגלות מבהירות לו את גבולות היכולת ועם זאת הן מבהירות בתחושותיו את היכולת שלו להשפיע על דברים ועל האפשרות שלו להשפיע ולעצב את המציאות של חיו. מכאן המרכזיות של התקופה בעיצוב האישיות והחשיבות שלה בהמשך חיו כאדם בוגר.

 

יצירת גבולות האני מתרחשת בעיקר באמצעות האינטראקציות עם האחרים המשמעותיים בחייו של המתבגר. בראשם ההורים שתפקידם ומקומם של המתבגר, בתהליך נורמלי, משתנה עתה. הצרכים של המתבגר מהוריו מוגדרים מחדש בתקופה זו לאור התפתחות תחושת מסוגלות ופיתוח יכולות חדשות שקודם, כשהיה ילד, מולאו בדי ההורים. נדרש, על כן, "ריקוד" עדין ורגיש של ההורים עם המתבגר שנגזר מהבחנה ביכולות ובצרכים המשתנים של המתבגר. גם ההורים נדרשים לסרטט בכל פעם מחדש את גבולות ההורות שלהם, את מידת המעורבות וההשפעה שלהם בחיי המתבגר. כל זאת בתוך עולם דינמי של פיתויים וסכנות שעל ההורה לסגל לעצמו טכניקות וטקטיקות מותאמות להגנה מפניהם.